1. כל היהלומים באותו צבע, בהירות ודירוג חיתוך הם אותו הדבר
למרות שה-GIA עשה צעדים גדולים קדימה עם מערכת הדירוג החדשה שלו לחיתוך (עבור יהלומים עגולים בלבד), המערכת בכל זאת היא אחת ממדידות המעבדה. כתוצאה מכך, ישנו מגוון רב של כמה יפה היהלום אם הוא מדורג על ידי הגמולוג בקצה הגבוה של דירוג חיתוך כלשהו לעומת יהלום בקצה הנמוך של אותו דירוג (ביהלומים עגולים קיים פער של כ-30% מהחלק העליון והתחתון של אותה דרגת חיתוך). אין שני יהלומים אותו דבר.
2. כל מה שצריך לדעת על יהלום נמצא בתעודה שלו, לכן אפשר לרכוש יהלום “לפי המספרים” בלבד
בנוסף לצבע ובהירות, צרכנים רבים אוהבים לנתח את עומק ואחוזי שטח הפנים של יהלום. למרות שניתן להשתמש במספרים אלה ל”חיסול” אבנים מסוימות מכיוון שהן לא נחתכו כראוי, אפילו מומחה לא יכול לדעת אם יהלום נחתך היטב על ידי התבוננות במספרים בלבד. הסיבה לכך היא שחותכי האבנים יכולים להשתמש בטכניקה של הזזת זווית המביאה לאחוזים של שטח הפנים שנראים נכונים בתעודה. במילים אחרות, הם יכולים לגרום ליהלום להיראות יפה “על הנייר”.
יהלומי מארנג’ עם גוון הגוף הייחודי שלהם (מאפיין שאינו מסומן בתעודת ה-GIA, אם כי ניתן לזיהוי על ידי גמולוג מיומן) מוסיפים משתנה נוסף למשוואת התמחור מכיוון שאבנים אלה נמכרות במחירים נמוכים יותר.
השמטה חמורה הרבה יותר מהתעודה היא ניתוח חומר היהלום. חומר יהלום יכול להשתנות מאבן לאבן. חומר יהלום כלשהו עשוי להיות “גרגירי” מאוד, בעוד שאחר יהיה חומר קריסטלי הרצוי והיקר יותר. תכשיטנים רבים אינם יודעים להבחין בתופעה זו, אך גמולוג מנוסה שיודע מה לחפש מסוגל לזהות זאת באמצעות טכניקות גמולוגיות ספציפיות.
3. כל מי שמוכר יהלומים הוא גמולוג מוסמך
זו השאלה החשובה ביותר שצרכנים לעולם לא שואלים: “האם אתה גמולוג מוסמך?” (זו שאלה טובה שיש לשאול לפני). למרבה הצער, אין צורך בכישורים, הכשרה או רישיון כדי למכור יהלום (קשה להאמין, אבל זה נכון). אפילו התכשיטן ש”מוכר יהלומים כבר 30 שנה” לא יודע הרבה יותר מכם. בקשו לראות את האישורים של מי שטוען שהוא גמולוג.
4. ציון מעבדה הוא תמיד מדויק ואחיד לפי תקני התעשייה
לרוע המזל, כל מעבדה קובעת מדיניות משלה לגבי מידת הקפדנות שלה בדירוג יהלומים. סוחרים וחנויות רבים אוהבים להשתמש בתעודות ממעבדות המעניקות ליהלומים ציונים מנופחים (3 עד 5 דרגות גבוה יותר אינו דבר יוצא דופן) מכיוון שזה מגדיל את שולי הרווח שלהם (כמובן על חשבון הלקוח). הנה דוגמה: נניח שלחותך יש יהלום בצבע “K” ובהירות – “I1”, לא מושלם. הוא מגיש אותה למעבדה שמנפחת את הציונים שלו ומנפיקה תעודה לפיה היהלום הוא בצבע “H” ובהירות SI1, שהוא, כמובן, ציון פיקטיבי. כעת הלקוח חושב שהוא מקבל מציאה, אך כל מה שהוא רוכש הוא יהלום לא מדורג ולא מתויג.
זכרו, גם המדרגים במעבדות הטובות והמחמירות ביותר יכולים לבצע החלטות לא נכונות (אחרי הכל הם בני אדם).
